אתם מספרים

אני חושבת שלא היה יום בשנה הזו שלא חשבתי על נועם ונועה. תמיד אני נזכרת שהוא הבטיח לי שהוא יהיה הדיי גיי בחתונה שלי וכל כך רציתי שזה יקרה. המפגשים אצל שני בפילאטיס עם נועה היו קורעים מצחוק ותמיד גלשנו לשיחה עמוקה באמצע תרגיל.. אני מתגעגעת לצחוקים שהם היו עושים, לראות את האהבה המטורפת ביניהם ולחברים ש

אני מתקשה למצוא את המילים, הכל מתערבב לי בראש. כבר 12 חודשים שהמוח עובד שעות נוספות ולא נותן מנוחה לנפש. אתה לא כאן!   לא בגוף בכל אופן, לא מוחשי – אתה לא חי! אני יודעת שאתה סובב אותנו כל הזמן, שומר עלינו, מרים אותנו כשקשה. לפעמים, אני מרגישה ממש מחנק – אני מאמינה שזהו חיבוק, אתה גם שולח מידי פעם מס

ילד יפה שלי, סופ"ש יומולדת עבר, שרדתי כדי לספר לך ש... כולם באו לחגוג לך - משפחה וחברים. היו בלונים, הייתה עוגה, היו הבישולים והקינוחים שהכי אהבת, אפילו ניסינו לשים קצת מוסיקה... הייתה אוירה של שמחה - שמחה מהולה בעצב וכאב גדול, כי ילד יום ההולדת לא היה 😔. אבל בלב שלי אני יודעת שכן היית, כן חיבקת כ

נועם עם החיוך הענק את נועם הכרתי שהוא היה בגיל 14 ילד מלא בשמחת חיים בטוב לב באושר גדול ובחיוך ענק הכרתי את נועם במועדון של חבר משותף שלנו עומר עב היה בזמנו הבעלים של הדוריס בין המקומות הראשונים שנועם ניגן בו בצפון הארץ עומר בא אלי ביום אחד ואמר לי שיש להם דיגי צעיר שהם רוצים לצרף למשפחה אני כמו

את נעם הכרתי בצבא. הייתי משקית חינוך ב474 ויום אחד הוא הגיע. לא רבים החיילים שאני זוכרת את היום הראשון שלהם בחטיבה אבל את נעם אני זוכרת. זוכרת את הרגע שהוא הגיע עם התיקים, ראה את נועם גבאי, וזרק את התיקים כשהיא רצה אליו והרים אותה לחיבוק כל כך אוהב. זוכרת כשהוא נכנס אליי אחר כך למשרד עם הטופס טיולים

נעם שלי, חצי שנה עברה מאז שעולמנו התהפך! המשפחה, החברים, האחים שלך...לכולם. אני רוצה לשתף אותך בחלק מהודעות שכתבו לך ל"חצי שנה שהיותך מלאך יפה", למרות שאני בטוחה שאתה שומע ורואה הכל משם.

אחרי שאמא שלי נפטרה מהמחלה אני רציתי לברוח מהכל - מהמעקה השחור בצדדי קירות הבית, מהכיסא גלגלים במקלחת, מהנר נשמה שהיה דלוק במטבח ומכל דבר שהפך לי את הפחד שהיא לא תהיה כאן יותר למציאותי. אבל לא יכלתי לברוח, הייתי באמצע תואר במשפטים עם הרבה פערים להשלים ומצאתי את עצמי רק במרתון ובלי אויר. הייתי בין

נועם , מהיום הראשון שהכרתי אותך בין הילדים שהגיעו ללמוד סאונד ואיך להיות דיג'יי, ראיתי בך רצינות והתרגשות בו זמנית ברמות על, אז גיליתי בך כמה מיוחד היית כילד ואמרתי לעצמי זכיתי להכיר ילד מושלם, קדימה עכשיו חייבים ללטש את היהלום . עברו השנים והקשר שלנו כמדריך\תלמיד התחזקו ושמחתי לגלות כל פעם איך אתה

נועם שלי אהוב שלי 💔 הילד הכי טהור וטוב שאני מכיר החבר הכי טוב שלי חבר נפש שלי ובן אדם מלך. הכרתי בך שמחת חיים אחרת אהבת את החיים את החברים ואת המשפחה היית אדם שבאמת שמח בחלקו הערכת כל דבר ודבר בחיים תמיד להיות חיובי ומאושר זו הדרך תמיד לעזור תמיד לתת מהלב אין לי מילים שיכולות להמחיש כמה בן אדם ענק

ב7/10/23 שמרתי שבת כשיצאה שבת, ראיתי שנעם ונועה נעדרים ולא הפסקתי לשתף פוסטים וסטוריז בתקווה שמישהו ראה או שמע מהם. יומיים אחר כך קיבלתי את מודעת האבל של נועה בוואצפ ובכיתי את כל הדמעות שהיו לי בגוף. יומיים אחר כך שמעתי על נעם וכבר לא יכולתי להכיל. במשך כל השנה הזו, הזכרתי אתכם איפה שרק יכולתי. בכית

אומרים שעברה כבר שנה , יחידת זמן משמעותית שמציינת התקדמות , פיזית , וברוב המקרים גם רוחנית . אבל אני עדיין שם , באותו היום , באותן השעות ...כשהמראות הקשים התמזגו לתוך דאגה קיומית לשלומך ....והזמן עמד מלכת , נשאר קפוא כמו המצבה שלך , שנותרה דוממת וקפואה באופן שאינו תואם לאמת הפשוטה והמייסרת שמתחתיה א

איך זה הגיוני בכלל להספיד אותך ? ! עבר כבר בערך חצי שנה מהיום הנורא בחיים שלי ועדיין אני לא מעכלת שזה באמת קרה , עדיין אני יושבת מול הוואטאפ ומחכה שתשלח לי הודעה שתרד עלי ואז תגיד לי שהכל מאהבה . מהיום הראשון שהכרתי אותך אף פעם לא ראיתי את החיוך יורד מהפנים שלך , וככה  אני  גם רוצה לזכור אותך לתמיד

נועם ליאל אפריים היקר ילד עליז שמח מלא באור ושמחת חיים אהוב שלי שצעדתי איתו על במות בארץ ובעולם שטיילנו וצחקנו ונהנינו וספגנו ערכים ושטויות אחד מהשני מי היה מדמיין שאני אשב ואכתוב עליך בלשון עבר כאילו שהסיפור הסתיים. הכל התחיל כשהיית בן 14 פתחת את ההרכב המוזיקלי לאודרז, אני ואתה עוד לא הכרנו אבל הש

אני נקרעת נקרעת בין עצב לשמחה ומתי? מתי בכלל כל זה קרה ולמה? למה דווקא אתה נעם למה זה הגורל כל כך מהר כל כך מוקדם הספקת המון אבל לא מספיק והגעגוע? מתי הוא חולף או נעלם? ומה זה התחושות בבטן התחושות האלה של משהו שמתהפך מבפנים בלי סיבה היינו תמיד מאוד קרובים אבל גם מאוד רחוקים משפחה כאלה שלא מדבר

נועם יפה שלי, אין באמת מאיפה להתחיל את הסיפור הארוך שלנו ביחד, רגל ימין הראשונה שדרכתי איתה בחדנס בתור ילד בן 9 הייתה באותה שנה איתך, אתה בין היחידים שמבין את הסיפור שלי מהתחלה כי היית שם וחווית אותו גם, הגענו ביחד לצפון התעקלמת קצת יותר ממני בהתחלה ואז עזרת לי, היית תקופה שגם לא הסתדרנו קצת אבל הב

חלמתי בלילה שאתה לא איתנו יותר… ואז קמתי בבוקר והבנתי שזאת המציאות, המציאות שאתה לא פה, אבל זה לא יכול להיות, כי אתה הבן אדם הכי מדהים שהכרתי החבר הכי טוב שאי פעם יכולתי לבחור לעצמי. הלב שלי נשרף נועם הלב שלי נשבר מהמציאות המזעזעת הזאת, איך הם יכלו????? חיות אדם בני השטן שלקחו לי אותך. מה עם כל

בחיים לא דמיינתי שאכתוב שיר כזה. אני אפילו לא יודע מה לכתוב על זה. הגעגועים מציפים אותי כל פעם שאני חושב עלייך אז אני ישר בורח לאסקפיזם כזה או אחר. אני מרגיש רע ברגעים שאני לא מרגיש עצוב, זה גורם לי לאשמה, מחשבות כמו ״מי אני שאמשיך כשדבר כזה נורא קורה?״ אבל חייב לנסות להמשיך. אחרי כמה שנים של נתק, א

היי ילד, סליחה שרק עכשיו כותבת לך... רציתי בהלוויה אך לא יכולתי, רציתי בשלושים וגם אז לא יכולתי, כי הראש מסרב להאמין והלב נועם, הלב שבור, שרוף וכואבב. להתחיל לדבר עליך בלשון עבר?לא יכולה...לא רוצהה... אחיין יקר ואהוב שלי, היית מיוחד לי. מילד מתוק הפכת לגבר מדהים, יפה תואר, חכם, מצחיק, נעים הליכות, מ

מתגעגעת עד כאב! כאב שלא ניתן לרפא ❤️‍🩹. כל השנים חיכיתי שתחזור בשלום מאירועים בלילה. גם עכשיו, אמשיך לחכות לך כל לילה - אלא שהפעם, אחכה לך בחלומות שלי 😇 רק כדי לזכות לחיוך ממך או לגנוב גם חיבוק, אפילו מסר קטנטן...🙌 אוהבת אותך חיים של מאמו (כך היית קורא לי). אני מחכה.