את נעם הכרתי בצבא. הייתי משקית חינוך ב474 ויום אחד הוא הגיע. לא רבים החיילים שאני זוכרת את היום הראשון שלהם בחטיבה אבל את נעם אני זוכרת.
זוכרת את הרגע שהוא הגיע עם התיקים, ראה את נועם גבאי, וזרק את התיקים כשהיא רצה אליו והרים אותה לחיבוק כל כך אוהב.
זוכרת כשהוא נכנס אליי אחר כך למשרד עם הטופס טיולים שלו, ישב מולי כולו רציני ונשאר אדיש כשהתלהבתי שהוא די ג׳יי.
לאט לאט הוא הסכים להיפתח אליי, הבין שיש לנו הרבה מכרים משותפים מהצפון ונהינו חברים.
כשהוא ונועה התחילו להתקרב, להתבודד ולהסתודד, הייתי באה ומציקה להם, שואלת ״אתם מאוהבים?״
נועה הייתה ישר מובכת ונעם היה זורם איתי ואומר לי שכן.
מהרגע שהם הפכו לזוג- הם נהיו בלתי נפרדים וזה הרגיש כאילו היו יחד מאז ומתמיד.
אני זוכרת תמיד אור בעיניים שלהם
תמיד שמחה והרמות
תמיד אווירה טובה
הכל צ׳יל, הכל קליל
תמיד עם חיוך על הפנים
תמיד שטויות וצחוקים
תמיד צוחקים.
כשעשינו אירוע פורים בחטיבה נעם ישר הסכים לנגן
לא האמנתי כשראיתי אותו באותו היום, הביא את הרמקולים שלו, את כל הציוד, העמיד במה שלא מביישת את המסיבות הכי שוות
וכשנתקענו בלי תחפושות באותו יום, הוא אמר לי ״מה הבעיה? עכשיו אני לוקח אותך לקצרין״ ונסענו להביא כל מיני אביזרים וקישוטים.
כמה הלב שלו היה רחב, כמעט כמו החיוך.
כל הזכרונות שלי ממנו טובים, תמיד מעלים חיוך
כי הוא היה מצחיק אותי ממש.
מאז ה7/10 הלב שלי שבור.
כל כך אהבתי את נעם ונועה
הם איתי בכל יום. אין יום שאני לא חושבת עליהם
יש כל כך הרבה שירים שלעולם כבר לא ישמעו לי אותו הדבר. תמיד יזכירו לי אותם.
בכל מקום חשוב לי לספר עליהם ולהזכיר אותם.
הפצע הזה כל כך כואב. תמיד יכאב. זה תמיד יכעיס ויתסכל אותי לחשוב על מה שקרה להם.
אבל תמיד אקח אותם בלב שלי לכל מקום❤️🩹
נעם ליאל אפרים ז״ל
נועה אנגלנדר ז״ל
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים
השם יקום דמם
❤️