בחיים לא דמיינתי שאכתוב שיר כזה.
אני אפילו לא יודע מה לכתוב על זה.
הגעגועים מציפים אותי כל פעם שאני חושב עלייך אז אני ישר בורח לאסקפיזם כזה או אחר.
אני מרגיש רע ברגעים שאני לא מרגיש עצוב, זה גורם לי לאשמה, מחשבות כמו ״מי אני שאמשיך כשדבר כזה נורא קורה?״
אבל חייב לנסות להמשיך.
אחרי כמה שנים של נתק, און אנד אוף כזה, לפני כמה חודשים אנחנו עשינו שיחה שעמדה לשנות את החברות שלנו ואני באמת האמנתי שאתה ונועה תהיו בחיים שלי לתמיד.
אנחנו עשינו מעבר מחברות של ילדים דבילים לחברות בוגרת, מקבלת, לא שופטת ונטולת אגו לחלוטין.
בגלל זה כל כך אהבתי אותך כל השנים, כי אתה פשוט היית שונה גם כשזה היה נראה שאתה דומה לכולם, תמיד הרגשתי בנוח איתך.
קשה לי לכתוב את זה, אני באסקפיזם רציני ולא תמיד קולט שזה אשכרה קרה, אתה אשכרה לא כאן.
הידיים שלי רועדות כשאני כותב את זה.
בחיים לא חוויתי מוות של אדם קרוב אליי.
זה הזייה.
מעבר לכל החרא הנוראי שעובר עלינו ומה שעבר עלייך ועל נועה רציתי להגיד לך תודה שסגרת איתי את המעגל הזה בשיחה אז.
תודה שקיבלת אותי כמו שאני.
תודה שהיית כזה לב ענק כמו תמיד.
תודה על היותך אתה יא בן אדם מיוחד במינו.
תמיד תשאר בליבי ואני באמת אף פעם לא אשכח אותך.
זה מרגיש כל כך מוזר לכתוב לך בפתקים.
אני אשכרה מרגיש שאני מדבר איתך ובוא, אני לא עד כדי כך רוחני.
כתבתי לך שיר מעומקי נשמתי,
הפעם לא יכלתי לשלוח לך את הסקיצה שתשמע לפני אבל בכל מקרה, אני מקווה שתאהב.
אוהב אותך לנצח חבר שלי 💔
לשיר קוראים ״רציתי שתדע״ והוא נמצא כאן בלינק - https://linktr.ee/nitzee
😘