נועם שלי, בן דוד אהוב 🪽

אחרי שאמא שלי נפטרה מהמחלה אני רציתי לברוח מהכל - מהמעקה השחור בצדדי קירות הבית, מהכיסא גלגלים במקלחת, מהנר נשמה שהיה דלוק במטבח

ומכל דבר שהפך לי את הפחד שהיא לא תהיה כאן יותר למציאותי.

אבל לא יכלתי לברוח, הייתי באמצע תואר במשפטים עם הרבה פערים להשלים ומצאתי את עצמי רק במרתון ובלי אויר. הייתי בין בכי לשיחת מוטיבציה לעצמי וכשהרגשתי שאני יוצאת מאיזון, הייתי נוסעת לדודים שלי בחד נס בצפון. זה לא היה המקום מרגיע כמו שזה היה האנשים.

בוקר שישי אחד שקשה לי לשכוח, הגעתי לחד נס, בכיתי וכאבה לי הנשמה מרוב געגוע לאמא.

נועם בן דוד שלי ז״ל השמיע לי את השיר הזה ואמר לי:

אני לא קולטת שעוד לא עברה שנה מאותו הבוקר וכבר גם נועם לא כאן.

אחרי ה-7.10 הצטרפו לאמא שלי גם נועם, נועה וירין ז״ל - וכל אחד מהם השאיר חותם.

בלתי אפשרי למצוא טיפת טוב בתוך כל הכאב הזה.

אבל אין לי ספק שאמא שלי בטוב טעם עצבה את האולם של נועם ונועה לחתונה, שנועה תפרה מהעננים איזה שמלת כלה, שנועם בתור די ג׳יי הצליח להרעיד את השמיים ושירין הברמן במשפחה המופרעת הזאת דאג שכולם יהיו שיכורים.

רק אנחנו היינו חסרים.

אביה

si=GeWzQ_Dtvgsq84SZ