משפחה וחברים מספרים

שלוש שנים עברו מאז אותו יום ארור,

והלב עדיין מסרב להאמין.

חמישה ימים של חוסר ודאות, לילות כימים ללא שינה, חרדות מהאי נודע וממה שתכף נדע,

ימים שלמים בין תקווה לפחד.

שאלות בלי תשובות, נשימות עצורות,

רק רצון אחד – תחזור.

לזכרו החי של נעם ליאל אפרים

שעם החיוך שלו, אפשר ליצור חיים שלמים, בשנייה

שעם העיניים שלו, אפשר לראות את מה שנסתר ואת מה שמעבר בכל דקה

והנוכחות שלו בעולם הזה, היא ברכה, ברכה גדולה

היי נועם,

זאת אני, חלקת הטוב שהשארת פה