יום השנה השלישית בלעדייך💔
שלוש שנים עברו מאז אותו יום ארור,
והלב עדיין מסרב להאמין.
חמישה ימים של חוסר ודאות, לילות כימים ללא שינה, חרדות מהאי נודע וממה שתכף נדע,
ימים שלמים בין תקווה לפחד.
שאלות בלי תשובות, נשימות עצורות,
רק רצון אחד – תחזור.
אחרי 5 ימים בחד נס עם אותם בגדים, הייתי חייבת רענון והחלפה אז נסעתי הביתה. לא הספקתי להניח תיק ורויטל התקשרה אלי, "לא היית צריכה ללכת" היא אמרה בשקט שלה.. "הם באו, בדיוק כשהלכת"
ואני.. שמתי את הנייד על שקט, צרחתי לאלוהים כמו שבחיים לא צרחתי, צרחתי עד שנקרע גרוני, התמוטטתי על הרצפה, ממררת בבכי שורט, אחותי ממשיכה לדבר ולא שומעת את הצרחות שלי מהצד השני, איך אני חוזרת לשיחה לעזאזל?! אסור לי להראות מולה חולשה הרי זה מה שביקש ממני עומרי כשאמר לי "איכנתי את הנייד של נעם בעזה, אני חושב שהוא חטוף, את הכי חזקה במשפחה. לכי, תהי עם אחותנו".. מטורף בכלל לחשוב שלזמן קצר העדפתי אותך חטוף הרי חטופים מחזירים..
נשמתי עמוק וחזרתי לשיחה, שלא תרגיש את הסערה שלי.
עד היום אותה צרחה מהדהדת בראשי לפני כל שינה.
הבשורה הגיעה..
הבשורה ששוברת את הלב לרסיסים, יוצרת חור שחור בדמותך.
מנפצת כל אמונה ותקווה.
מאותו יום אני כבר לא הכי חזקה. והחיים... השתנו..
רגע אחד שלא יוצא מהנשמה המרוסקת לנצח.
נעם שלנו. כמה אתה חסר..
אני רוצה שיזכרו אותך רק בטוב
תזכרו אותו חי.
תזכרו אותו צוחק, שמח, מאיר חדר שלם בלי מאמץ.
ילד טהור שלא עשה רע לאף אחד, רק מעניק טוב, מלא באהבה.
די ג’יי מוכשר שחי את המוזיקה,
אלוף בעל האש, מבשל באהבה, תיבול סלט התפו"א לנצח יהיה הכי טעים שלך.
ספר על חלל ברמה שכולם באים אליו, אפילו שעשית לאוריה קצת קרחות.. סולחת לך.. גם על זה שעד היום הוא מכרסם ציפורניים בגללך ומקווה שאתה סולח לי על עניין המזלג שתקעתי לך ביד, או שצעקתי עלייך כשניערת ידיים רטובות על הרצפה הנקייה, סליחה שצחקתי על התספורת הראשונה שלך באמת נראית כמו פטריה מתוקה, סליחה שהערתי לך ששמנת לא ידעתי שזה היה אישו מבחינתך, סליחה או לא סליחה שהבאתי לך אלכוהול בגיל 13 וגרמתי לך להשתכר. מי יודע אולי בגללי התחלת לשתות ומצאת את עצמך זרוק מחוץ לרכב במקום להיות נהג תורן...
סליחה שלא נפרדתי ממך, מצד שני לעולם לא ארצה או אצליח להפרד
הלב שלך נדיר בטוחה שאתה צוחק על השטויות שלי עכשיו צחוק כזה מתגלגל, מדבק, חושף שיניים מושלמות
נעם הספיק לראות עולם, לגעת באנשים, להשאיר חותם.
אבל הלב לא מפסיק לשאול, איך לא הספיק עוד? איך הקציבו לך רק 24 שנים? איך מפלולו נסיך עולם הפכת להרוג מלכות?
שלוש שנים, ואני עדיין לא מעכלת.
לא מאמינה.
לא מקבלת.
כועסת… ולא שוכחת לרגע.
ובכל זאת, בתוך כל החושך,
אני בוחרת לזכור אותך כמו שהיית באמת
חי, חופשי, שמח.
היום אתה חי בתוכנו, דרכינו.
מחייך, מרחף, שומר עלינו.
ואני מרגישה אותך, מדברת אלייך ואתה.. אתה מסמן לי בדרך שלך
נעם חיימשלדודה
אתה איתי בכל נשימה, בכל זיכרון, בכל שיר שמתנגן.
אהוב שלי לנצח.
דודה שרופה- מבפנים💔