משפחה וחברים מספרים

💔נעם שלי, ילדי האהוב,

איך אפשר להכיל את הכאב הזה? איך כותבים געגוע שאין לו סוף?

מאז שנלקחת, יחד עם נועה אהובתך, אני מסתובבת בעולם שבור, שותקת מול הרעש, מול השקט שצורח בבית.

נעם שלי, אתה היית אור.

החיוך שלך הדביק את כולם. צחוק מתגלגל, לב ענק, נשמה של זהב.

כבר מגיל קטן ראיתי את היצירתיות זורמת לך בעורקים — בנית, יצרת, דמיינת, וניגנת כאילו נולדת עם הקצב בלב.

כשהיית על עמדת הדיג׳יי, ראיתי אותך פורח.

המוזיקה שלך הייתה גשר בין לבבות — שילבת סגנונות, המצאת קולות, הפכת צלילים לזיכרונות.

כל שיר שלך היה סיפור, כל ערב שהופעת בו היה חגיגה של חיים.

אתה ונועה הייתם אהבה יפה כל כך. טהורה. אמיצה.

שני לבבות שפעלו יחד, שתי נשמות שהתאחדו.

ואיך נגדעו באחת...

נעם שלי, אין דקה שאני לא חושבת עליך.

אני מדברת איתך בלב, שומעת אותך בין הצלילים.

כשהרוח עוברת בפתח הבית, אני נושמת אותך.

אתה לא נעלמת — אתה פשוט שוכן עכשיו בתוכי.

אני מבטיחה להמשיך לספר את הסיפור שלך.

על כמה אהבת, וכמה נאהבת.

על הצחוק שלך, הקצב שלך, הרוך שלך.

אני מתגעגעת אליך עד כאב,

ואוהבת אותך לנצח.

אמא.💔