💔נעם שלי, ילדי האהוב, איך אפשר להכיל את הכאב הזה? איך כותבים געגוע שאין לו סוף? מאז שנלקחת, יחד עם נועה אהובתך, אני מסתובבת בעולם שבור, שותקת מול הרעש, מול השקט שצורח בבית. נעם שלי, אתה היית אור. החיוך שלך הדביק את כולם. צחוק מתגלגל, לב ענק, נשמה של זהב. כבר מגיל קטן ראיתי את היצירתיות זורמת לך בעורקים — בנית, יצרת, דמיינת, וניגנת כאילו נולדת עם הקצב בלב. כשהיית על עמדת הדיג׳יי, ראיתי אותך פורח. המוזיקה שלך הייתה גשר בין לבבות — שילבת סגנונות, המצאת קולות, הפכת צלילים לזיכרונות. כל שיר שלך היה סיפור, כל ערב שהופעת בו היה חגיגה של חיים. אתה ונועה הייתם אהבה יפה כל כך. טהורה. אמיצה. שני לבבות שפעלו יחד, שתי נשמות שהתאחדו. ואיך נגדעו באחת... נעם שלי, אין דקה שאני לא חושבת עליך. אני מדברת איתך בלב, שומעת אותך בין הצלילים. כשהרוח עוברת בפתח הבית, אני נושמת אותך. אתה לא נעלמת — אתה פשוט שוכן עכשיו בתוכי. אני מבטיחה להמשיך לספר את הסיפור שלך. על כמה אהבת, וכמה נאהבת. על הצחוק שלך, הקצב שלך, הרוך שלך. אני מתגעגעת אליך עד כאב, ואוהבת אותך לנצח. אמא.💔

אני מתקשה למצוא את המילים, הכל מתערבב לי בראש. כבר 12 חודשים שהמוח עובד שעות נוספות ולא נותן מנוחה לנפש. אתה לא כאן!   לא בגוף בכל אופן, לא מוחשי – אתה לא חי! אני יודעת שאתה סובב אותנו כל הזמן, שומר עלינו, מרים אותנו כשקשה. לפעמים, אני מרגישה ממש מחנק – אני מאמינה שזהו חיבוק, אתה גם שולח מידי פעם מסרים לחיזוק.   שנת תשפ"ד - איזו שנה מאתגרת. פתחנו אותה בסופ"ש ארוך של חג – וכרגיל – ברחת לנו מיד אחרי הארוחה לנגן בפנסה. בסוכות – בנית אתה את הסוכה, עזרת בקישוט ואפילו זכית ששכנעת את סבא וסבתא לבוא אלינו לחג – פעם ראשונה. ושמחת תורה, חג שנמחק לי מלוח השנה, ברחת ל"נובה", בחרת להיות עם החברים, עם המוסיקה, עם הריקודים... אם היית יודע שזה יהיה הריקוד האחרון, אולי היית בוחר להישאר לרקוד עם ספר תורה ולפרק את הסוכה שנשארה עומדת עוד חמישה ימים, עד שכבר ידענו – אתה לא חוזר. ומאז...חג לא חג, יום הולדת כבר לא יום הולדת, אפילו שבת רגילה אין לה את הקדושה שלה. תשפ"ד - תכלה שנה וקללותיה!! אתה זוכר שתמיד הצקת לי וכעסת כשרציתי לפרסם אותך? כזה אתה – צנוע ואולי קצת ביישן. וכל האירועים עברו רק מפה לאוזן – מוכשר! אז בטח ראית, שהשנה הזו- הופעת בכל מקום- בטלוויזיה, ברדיו, ברשתות החברתיות, על חולצות וסטיקרים בכל העולם, על סידורים, הרצאות וסיפורים. שירים וקעקועים.כן-קעקועים...היית מאמין? לא זה הפרסום שייחלתי לך ילד, אבל עכשיו כולם יודעים מי אתה, מי היית... מה עוד אגיד לך ילד, כאן – ליד כל האנשים, המשפחה, החברים. שאנחנו נהיה תמיד משפחה מאוחדת – גם המורחבת, שנדע רק לימים טובים ומאושרים. ועוד רוצה לספר לך – שיש לך אחים מדהימים, אתה בטח יודע את זה – אתה בחרת אותם, בזכותך הם כאן, והם איתנו לחבק, לחזק, להרים, לבכות לך - ביחד. הותרת חור גדול בלב כולנו, מקום שאף אחד לא יוכל למלא, כי אף אחד לא משתווה לטוב ליבך, לחיוך שלך, ליצירתיות שבך – די.ג'יי מנגן ויוצר, הספר של החברים, אלוף המנגל והמטעמים, ואפילו עבודות שיפוצים. – בהכול נגעת – בכולם נגעת – ילד מדהים! יום רודף יום ועוברים הלילות, ולנו רק נשארה תקווה שאולי תופיע בחלומות. תמיד נאהב, תמיד נתגעגע, תמיד נבכה. אבל נשתדל לא ליפול.   אוהבת.

אומרים שעברה כבר שנה , יחידת זמן משמעותית שמציינת התקדמות , פיזית , וברוב המקרים גם רוחנית . אבל אני עדיין שם , באותו היום , באותן השעות ...כשהמראות הקשים התמזגו לתוך דאגה קיומית לשלומך ....והזמן עמד מלכת , נשאר קפוא כמו המצבה שלך , שנותרה דוממת וקפואה באופן שאינו תואם לאמת הפשוטה והמייסרת שמתחתיה אתה קבור , ביחד עם כל החיים הקודמים שלי שהיו שמחים ושלמים מעצם קיומך - ואינם עוד . נועם - כתבתי וסיפרתי עלייך במשך השנה החולפת , היו ימים בהם שאבתי כוחות והצלחתי לחייך , והיו ימים בהם הגוף הכואב שלי היה נוכח ...אבל הרוח והתקווה עזבו אותי וחדרו לשכב לצידך מתחת לאדמה ....כדי שלא תהיה לבד , כדי שסדר הבריאה יתוקן - כדי שהכאב הזה יתן לי מנוח , ושהגעגוע יאפשר לי לנשום . תמיד אמרת שמי צריך מילים כשיש מוסיקה ? אבל המוסיקה רק מעצימה את חסרונך ועכשיו אני נאחז במילים לזכור , להנציח , לחיות ...עד שניפגש ילד של אבא , שיר שנכתב באופטימיות מרגשת של אב לבנו - שיניתי את המילים , ומשאיר לך את הטיפול במוסיקה - סומך עלייך  ילד של אבא , אני כבר לא חולם  רק געגוע שבוער לי בלב ומאז שהלכת כלום כבר לא שלם. העיניים שלי ראו הכל וזה עדיין כל כך כואב שנה זלגה כמו מים , ישר לשום מקום צריך לרוץ רחוק ואני רוצה להשאר קרוב יום הופך ללילה ולילה שוב ליום  הלוואי שיכולתי להחזיק אותך חזק ולעולם לא לעזוב כי זמן לא עוצר  הוא עף , נשרף , מסך עשן ואתה עלית השמיימה בסערה ואני נשארתי כאן  ילד של אבא , אני רוצה אותך איתי  ואתגעגע אלייך עד יום מותי  וכל מה שקרה לך מרגיש כאילו לי  הגנת על נועה עד נשימתך האחרונה , אמיץ גיבור ואצילי  קדימה והלאה אומרים לי כולם, אבל אני רוצה רק אותך ואיך אחיה בידיעה שלא שמרתי עלייך והפרתי את ההבטחה  בעולם הזה יש צער כמו שיש שמחה  ואני חי בצער , אבל חי למען אמא ואחותך  והזמן לא עוצר  הוא עף , נשרף , מתפוגג ואתה עכשיו מלאך  עם מלאכי הנובה בשמיים חוגג וזה הזמן שלך לזרוח , ולגעת , כי עכשיו אתה יודע הכל  שלח לי כוחות להתמודד כדי שלא אפול ילד שלי , אני מייחל רק לך עד סוף העולם אנציח את דמותך ילד של אבא אמיץ וגיבור השארת אותי כאן לבד מאחור עברה שנה , החיים חזקים מכל סיפור ואני אבא של ילד שאיננו, עם לב שבור ילד של אבא , תן לי כוחות ותחבק את נועה בשבילי  ילד של אבא - גם בעולם הבא - תמיד הילד שלי

נעם שלי, חצי שנה עברה מאז שעולמנו התהפך! המשפחה, החברים, האחים שלך...לכולם. אני רוצה לשתף אותך בחלק מהודעות שכתבו לך ל"חצי שנה שהיותך מלאך יפה", למרות שאני בטוחה שאתה שומע ורואה הכל משם.

מתגעגעת עד כאב! כאב שלא ניתן לרפא ❤️‍🩹. כל השנים חיכיתי שתחזור בשלום מאירועים בלילה. גם עכשיו, אמשיך לחכות לך כל לילה - אלא שהפעם, אחכה לך בחלומות שלי 😇 רק כדי לזכות לחיוך ממך או לגנוב גם חיבוק, אפילו מסר קטנטן...🙌 אוהבת אותך חיים של מאמו (כך היית קורא לי). אני מחכה.