היי ילד, סליחה שרק עכשיו כותבת לך...
רציתי בהלוויה אך לא יכולתי, רציתי בשלושים וגם אז לא יכולתי, כי הראש מסרב להאמין והלב נועם, הלב שבור, שרוף וכואבב.
להתחיל לדבר עליך בלשון עבר?לא יכולה...לא רוצהה...
אחיין יקר ואהוב שלי, היית מיוחד לי.
מילד מתוק הפכת לגבר מדהים, יפה תואר, חכם, מצחיק, נעים הליכות, מוכשר ברמות, עם חיוך תמידי וכובש.
7.10.23 היום הארור ההוא, היית במסיבת ענק כ"כ קרוב אלי ולא ידעתי...עד שאבא שלך סיפר לי.והוא בא אלי כמה ימים וחיפש אותך ואת נועה ואני בטל' לבתי חולים בתקווה ש...אך הבשורה המרה הגיעה...
ומאז נועם, אין מנוחה לנשמה שלי, הדמעות זולגות במהלך היום על חסרונך.😢
וקולך מהדהד לי בראש: היי דודה מה קורה? יש פיצה?
אכין המון פיצה רק תבוא, תבואאא.
וההורים המדהימים שלך שכ"כ אהבו והעריצו אותך וליטל שרק מחכה שתציק לה...אין לי מילים לנחם אותם כי איך אפשר על אובדנם הגדול. אבא שלך מחזק אותי במקום שאחזק אותו...
מה בסה"כ רצית? לחגוג ,לשמוח ולרקוד את המוסיקה שאתה אןהב ועם נועה אהובתך? מיום יפה ושמח הפך ליום עצוב ושחור משחור.
מקווה שלמעלה אתה ונועה ערכתם חתונה ואת החופה עיצבה דודה צביה שלנו, וכל נרצחי היום ההוא
הפכו לאורחי כבוד ורקדתם כמו שרק אתם יודעים, עם המוסיקה שאתה כ"כ אוהבב.
אוהבת, מתגעגעת, שבורת לב וכאובה
דודה רונית💔
🥹